קליפים

השיר שבחרתי הוא : 

Avicii - The Nights

-סגנון המוזיקה: היפ הופ
-על מה השיר מדבר: השיר מדבר על כך שיש אבא שמחנך את בנו שאנחנו צריכים לחיות את החיים שנזכור, לעשות את מה שאנחנו אוהבים ולהיות מסופקים. אסור לתת להזדמנויות טובות בחיינו לחמוק מהידיים שלנו,
-החלק הדומיננטי: הקליפ בתיאום עם השיר, כלומר יש קשר בינהם. המילים של השיר מאוד חזקות בייחוד הפזמון, שאומר שצריך פשוט לחיות את החיים ולהנות, ובמקביל יש את הקליפ שמאוד דומיננטי ומכניס אותנו לאווירה של לחיות את החיים, וכמה יש יופי בחיים והנאות.



https://www.youtube.com/watch?v=UtF6Jej8yb4

Thinglink

שמנה ומאושרת

"שמנה" ומאושרת

לאחרונה עלתה לאוויר התוכנית "בייק אוף" שמשודרת מידי שבת בערוץ 2. תוכנית זו היא 

תוכנית ריאלטי ( תוכנית המתעדת מציאות ) של אפייה, (ז'אנר של תחרות כשרונות נושאת פרסים) שחלק מצוות השופטים שלה היא קרין גורן- אישה ידועה בתחום האפייה והמטבח.
רובנו זוכרים את התוכנית הידועה שלה "סודות מתוקים" , בה היא כיכבה על המסך וכולנו היינו מלאי קנאה איך היא נהנת מכל סוגי האוכל והקינוחים ועדיין מצליחה לשמור על גזרה לא רעה...
עד שלפתע בתוכנית "בייק אוף" גילנו שקרין לא נשמרה אותה דבר, ועלתה כמה קילוגרמים טובים, שלצופים מאוד בלטו לעין.
הדבר עורר סערה ודיון ציבורי רחב מאוד, במקום לדבר על התוכנית החדשה רוב העיסוק היה במראה של קרין בלבד!
בכתבה שפורסמה באתר Ynet , קרין לא חששה מלהביע את עמדתה על הנושא, ואמירתה הבולטת והלא מתנצלת היא "אני לא ארעיב את עצמי". 
עוד היא הוסיפה על מודל הרזון שנוצר בחברה: "אני גאה לשאת את הדגל למודל נשי שאינו שדוף ועדיין אוהב את עצמו, ומקווה להוות דוגמה לנערות ונשים רבות שמתביישות בעצמן או מלאות שנאה עצמית רק בגלל שהן לא מצליחות להשתחל למידה 34. וזה שמידה 42, שלי (ובואו נודה באמת - גם של חלק גדול מהצופות) כבר נחשבת ל'ענקית', זה עניין ששווה דיון נפרד".
האתיקה העיתונאית באה לידי ביטוי בכתבה זו בכך שהעיתנואי עומד במוסריותו ומביא ידיעה חדשותית ציבורית אמינה לקוראים, אינו מעביר מסר שגוי אלא מצטט את קרין ואומר את הדברים בשם אומרם.
מעבר לכך לא נעשה שימוש לרעה בכתבה אלא היא נועדה להעביר דעה אישית ומידע לקוראים ולציבור הרחב.

אני חושבת ( הדעה הסובייקטיבית שלי המשולבת באמצעות אמנותיי וגישתי לנושא) שכל הטענות על המראה של קרין, הקילוגרמים שהועלו פה ושם, מוכיח לנו מי זו החברה שלנו באמת. איך מעליית תוכנית ריאלטי חדשה לאוויר, אנשים הצליחו להוציא שוב את הרע והביקורת כלפי קרין שחיה בשלום עם עצמה. הרי למי זה כלכך מפריע ששופטת עלתה כמה קילוגרמים? מי אמר שזה בהכרח דבר רע? למה החברה שלנו מתעסקת בטפל ולא בעיקר. איך הגענו למצב שמודל היופי של שנת 2016 הוא רזון בלבד? תפתחו עיניים למה שקורה סביבנו. תנו לאנשים לחיות על פי רצונם ואמונתם. הכי חשוב זה האושר הפנימי, הסיפוק העצמי, ההצלחה הכישורים- ובמקרה של קרין הדבר בא לידי ביטוי בידי הזהב שלה, כל מתכון בסיסי הופך למוצלח, כל עוגת שוקולד הופכת למגרה ומושחתת. אז מדוע לנסות ולפגוע בה? להגיד שכרגע היא לא יפה, שהיא אפילו אוכלת באופן בהמתי...זה המקצוע שלה. היא אוכלת, טועמת מבשלת, מתעסקת באוכל 7\24. ההיגיון הבריא אומר שאישה כמוה לא יכולה להישאר דוק ולהרעיב את עצמה רק בשביל להיענות לרצון החברה ומודל היופי. אז כן, היא אולי השמינה, אבל למה זה מפריע לנו? למה לא להניח לכל אדם לנפשו. 
לכן אני תומכת בקרין ואף מעריצה אותה, שהיא לא מחפשת לרצות את החברה אלא מרצה את עצמה. מחפשת את המקום בו היא שלמה ואוהבת את עצמה. ולגמרי מביאה את עצמה למסך ולא מתימרת להיות אדם אחר, ואפילו לוקחת את הביקורת שנחתה עליה בדרך של הומור ומייצגת כלכך הרבה אנשים בחברה שנמצאים במצבה: "בגילי ובמקום שבו אני נמצאת בחיים, קל לי לקחת הכול בהומור. אבל פגשתי מספיק אנשים שכל עקיצה כזו, גם אם היא לא מכוונות ישירות אליהם, דוקרת אותם עמוק.

 אז הגב שלי (וכן, גם הישבן) רחבים מספיק כדי להרשות לעצמי לדבר גם עבורם".

קרין גורן: "אני מרגישה נשית וחושנית גם כשאני עולה כמה ק"ג"

דוקומנטרי

תיאור הסצנה:
אביה והבנות בריצה בשיעור ספורט. באמצע השיעור המורה קוראת לאביה כי היא רואה אותה רצה ללא חברותיה, ושואלת אותה מה קרה. אביה מתחילה לבכות ורצה אל מחוץ לאולם.
בתפקיד אביה מגלמת שולמית כמיסה.

תסריט צילום:
1. שוט ראשון- אביה והבנות בשיעור ספורט:
מקום- מגרש ספורט
תאורה- תאורת חוץ
סוג שוט- L.S על כל הבנות שרצות 

2. שוט שני- השיחה של אביה עם המורה רעות:
מקום-מגרש ספורט
תאורה- תאורת חוץ
סוג שוט- C.U על המורה קוראת לאביה ושתיהן מדברות.

3. שוט שלישי-אביה רצה לבחוץ:
מקום- מגרש ספורט ויציאה ממנו
תאורה- תאורת חוץ
סוג שוט- C.U על אביה מתחילה לבכות ורצה לבחוץ.

מתחת לכל ביקורת


אמן העונה לשם אריאל ברונז, עלה על במת וועידת התרבות של עיתון הארץ לאחר נאומה של שרת התרבות מירי רגב. האומן משתמש במהלך הופעתו בדגל ישראל ובתפוזים, ומציג את עצמו כקיצוניות השנואה בישראל "שמאלני, הומו, שהולך להפגנות נגד הכיבוש". עקב הופעתו ודמותו השנויה במחלוקת , החל הקהל לקלל את ברונז במהלך הופעתו. בתגובה לקריאות הבוז של הקהל , ברונז זרק על הקהל תפוזים ודחף את דגל ישראל לישבנו. 

ברונז עשה זאת משום שעל פי טענותיו זה חלק מהמופע שלו, להתנהג באופן קיצוני ופרובקטיבי, וזו דרכו להעביר את הסאטירה שלו כאמן על המצב החברתי במדינה. מעבר לכך הוא טוען שזו זכותו המלאה לבקר את המדינה שהוא חי בה , ולהתנהג באופן כזה לקהל אשר מבזה את המופע שלו .

לדעתי , פעולותיו של ברונז הן בהחלט מתחת לכל ביקורת, עם כל הכבוד למופע ולדעתו האישית , עצם העובדה שהוא דחף את דגל ישראל לישבנו מביע זלזול במדינה, בזהות היהודית, דבר שחשוב לעמנו במיוחד אחרי השואה והמלחמות הרבות. פעולה זו מבזה את דגל ישראל ורומסת את הכבוד של העם היהודי. 
מעבר לכך, במדינה דמוקרטית כמו ישראל, יש חובות זכויות וחוקים בחברה שצריך לעמוד בהם.
במקרים מסויימים חשיפת ישבן יכולה להגיע עד כדי עבירה - המנויה בסעיף 349 בחוק העונשין - מעשה מגונה, אשר דין העובר אותה הוא עד 3 שנות מאסר. 
בישראל קובע חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה: "הפוגע בכבוד דגל המדינה או בכבוד סמל המדינה, או גורם לפגיעה בכבודו, או משתמש בו באופן שיש בו כדי לפגוע בכבודו, דינו – מאסר עד שנה אחת או קנס עד שלוש מאות לירות או שני הענשים כאחד".

מבנה סרט- "הביקור"

הביקור

כאשר רבקה וטיילור בני העשרה מגיעים לבית של סבא וסבתא שלהם עקב סרט תיעודי שהם בצעו ופענוח הריב של אמם עם סבם וסבתם, הם מבינים שמשהו מוזר קורה על פני השטח.
הסבא והסבתא מתנהגים באופן מעורר חשד , מה שגרם לילדים לתעד אותם ולדבר עם אמם על כך. כאשר אמם צופה בסבא ובסבתא , היא מגלה שאינם הוריה וילדיה נמצאים בבית אנשים זרים לגמרי שסביר להניח שאינם בריאים בנפשם.
מנקודת השיא הזו הילדים מנסים לברוח ולגלות מה עלה בגורלם של סבם וסבתם הביולגיים, לבסוף בעזרת תעוזה הילדים רוצחים את שני הזרים וחוזרים לביתם וכך הסרט מסתיים.

ריאלטי פרומו

ריאלטי

תוכנית מציאות שאינה מתוסרטת בדרך כלל ומתעדת אירועים מציאותיים. האנשים המשתתפים בתוכנית זו בדרך כלל אינם שחקנים אלא מתנהגים כפי שהם במציאות.  

הריאלטי שאנחנו עשינו הוא "צאו מהמסגרת" - תוכנית ריאלטי המאחדת בין 2 עולמות שונים בחדר אחד.

*הז'אנר שאליו שייך הפרומו שיצרנו הוא תיעוד המציאות.

מטרת ז'אנר זה הוא לתעד את המציאות עצמה כפי שהיא בסיטואציות שונות. (לדוגמא בתוכנית "אמא מחליפה" מראים אמא שמחליפה בית למשך תקופה קצרה ומה התוצאות של המעשה). גם בפרומו שלנו אנו מתעדות מה יקרה כאשר נשים את ילדי הטריבונות וילדי האשכול בחדר אחד- תוך כדי תיעוד המציאות עצמה כפי שהיא.

המאפיינים של תוכני ריאלטי וכיצד הם באים לידי ביטוי בתוכנית הריאלטי שיצרנו:

1) להיות אתה - האנשים בתוכנית מביאים את עצמם באופן מלא בתוכניות הריאלטי ואינם משחקים כשחקנים או תוך כדי תפקיד מסויים שאינו הם לכאורה, אלא הם עצמם באופן הטבעי . לדוגמא ילדי הטריבונות הם באמת "הערסים" של השכבה ונוהגים בדרכים אלימות. ילדי האשכול הם יותר מאופיינים "כחננות" , ותעדנו אותם כפי שהם מתנהגים על פי מה שמאופיין להם.

2)לא מבויים וללא תסריט- אין תסריט שנקבע מראש אלא הכל מתנהל באופן ספונטני ע"י המשתתפים למרות שההפקה מתערבת בחלק מההתנהלות של המתמודדים. בתוכנית שלנו אין תספריט מסודר , אלא מתעדים את המציאות כפי שהיא - מה יקרה כאשר נאחד בין 2 קצוות האוכלוסיה- ילדי הטריבונות וילדי האשכול.

3)מטרת העל-  לבדר את הצופים ולספק להם הנאה במהלך הצפייה בתוכנית. גם כאן, בתוכנית הריאלטי שלנו "צאו מהמסגרת" המטרה היא לבדר את הצופים ע"י חיבור של ילדי הטריבונות וילדי האשכול בחדר אחד- מה שיוצר אווירה מצחיקה , מתח, ובידור לצופים.